הפרעת התנהגות היא הפרעה נפשית המתבטאת בדפוס חוזר ונשנה של פגיעה בזכויות אחרים והפרת נורמות חברתיות.

לפי המדריך האבחוני DSM-IV-TR, הפרעה זו מאובחנת כאשר היא נמשכת לפחות שנה, וכוללת לפחות שלושה מהקריטריונים הבאים:

התנהגות אלימה כלפי אנשים או בעלי חיים - בריונות, איומים, קטטות, שימוש בכלי נשק מסוכנים, אכזריות פיזית, גניבה תוך התעמתות עם הקורבן (על ידי שוד או סחיטה), או כפיית מגע מיני.

הרס רכוש - על ידי הצתה מכוונת או באמצעים אחרים.

גניבה או הונאה - פריצה לבתים או מכוניות, שימוש רב בשקרים במטרה להשיג דברים או להימנע ממחויבויות, וגניבת חפצים בסתר.

הפרה משמעותית של חוקים - שוטטות לילית ללא אישור ההורים לפני גיל 13, בריחה מהבית למהלך הלילה לפחות פעמיים או לפחות פעם אחת לאורך זמן, והיעדרות מבית הספר לעתים קרובות לפני גיל 13.

האבחנה ניתנת בתנאי שההתנהגות פוגעת משמעותית בתפקוד הלימודי, החברתי או התעסוקתי. בנוסף, אם האדם הוא מעל לגיל 18, יש לוודא שהוא לא עונה גם על הקריטריונים של הפרעת אישיות אנטי סוציאלית.
במחקרים נמצא קשר בין הפרעת התנהגות לבין חוסר אמפתיה. כן נמצא כי קיים קשר הדוק בינה לבין הפרעת ילדות מוקדמת יחסית - הפרעת התרסה התנגדות: רוב הלוקים בהפרעת התנהגות אובחנו בילדותם גם כבעלי הפרעת התרסה התנגדות, ובנוסף מתוך הלוקים בהפרעה המוקדמת, כרבע מפתחים בהמשך הפרעת התנהגות. בבגרות, עלולים חלק מהלוקים בהפרעת התנהגות לפתח הפרעה חמורה יותר - הפרעת אישיות אנטי סוציאלית, או להגיע להתנהגות עבריינית חמורה. ההפרעה נחשבת נפוצה יחסית בקרב ילדים מתחת לגיל 18 - 6%-16% מהבנים ו-2%-6% מהבנות לוקים בה, במיוחד אם קיימים גורמי סיכון סביבתיים כגון עימותים משפחתיים, קיפוח חברתי-כלכלי, והתנהגות אנטי-חברתית של ההורים או אלכוהוליזם של אחד מהם.

מתוך אתר המכון CBT Institute of Israel